<h1>ספר הבתים הלכ' ברכות שער שלישי סעיפים ו'—ז'</h1>
<h2>דף לז.</h2>
העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן מברכין עליה המוציא. ואפי' נתן שאור של חטים בתוך עיסה של אורז אם יש בה טעם דגן מברכין עליו המוציא. והראב"ד כתב שאין נותנין לו תורת דגן אלא אם כן יש בתערובת כזית דגן בכדי אכילת פרס. ומה שכתבנו נראה לנו עיקר. אורז שבשלו או שנעשה ממנו פת בתחלה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות רבות ובלבד שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו אבל פת דוחן או פת של שאר מיני קטנית בתחלה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות, לר"ם. והראב"ד כתב שהדוחן והאורז שוין לברכה ומברכין על פת דוחן בורא מיני מזונות. ודברי הר"ם נראין עיקר. וכן פסק הרי"ף. וכתב הר"ם האוכל דגן שלוק כמו שהוא מברך לפניו בורא פרי האדמה ולאחריו בורא נפשות רבות, אבל קמח מברך לפניו שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות. כתב הרב בעל ההשלמה חטים ששלקן כמות שהם, מברכין עליהן בורא מיני מזונות. והרב בעל הלכות גדולות כתב מברכין עליהם בורא פרי האדמה, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. ופסק הר"ם נראה עיקר.
